יזמית, מובילת תהליכי מנהיגות מקומית בנגב, מייסדת זואק. חיה ונושמת את עולמות היזמות, העיצוב והחברה.
אחרי מסע אישי ומקצועי במרוקו, חזרה לנגב עם שליחות - להשתמש באומנות ככלי לחיבור בין אנשים, ולצמצום פערים בין דתות, קהילת ומגזרים.
דרך מגוון פרויקטים הדסה מובילה חוויות המשלבות עיצוב, זהות ושייכות, ומחזקות קהילות וארגונים בתהליכי חוסן וצמיחה.
בשנת 2015 עברנו לגור מספר חודשים במרוקו, חווית המגורים במרוקו כללה מפגש בלתי אמצעי עם תרבות ואומנות מקומית- מסורתית ומודרנית. המפגש המרגש עם האומנות, ועם הכח העצום שלה לייצר תחשות גאווה ושייכות מקומית, הובילה אותי לחשוב הרבה על המחסור של האומנות בפריפריה הישראלית, ועל הכח שלה לייצר שינוי דווקא כאן. זה היה הבסיס להקמה של סטודיו זואק בירוחם- סטודיו לאומנות בו אנחנו משתמשים באומנות ככלי לחיבור ומפגש, חיזוק חוסן קהילתי ויצירת סיפור עירוני מתחדש בפירפריה.
אחד הדברים שלא הפסקתי להתפעל מהם, מרגע שנחתנו (ועד עצם היום הזה) - הוא הנוכחות של האומנות במרחב הציבורי. לא משנה באיזה עיר או כפר במרוקו תנחתו, מיד תפגשו בעיטורי הערבסקות בטכניקות אומנות שונות - משולבות במרצפות, במבני ציבור, בגדרות, במבני דת, כיכרות ואפילו - בכיסויי הביוב או ארונות החשמל. האומנות העירונית, כל כך טבעית למרחב, ונמצאת בכל פינה, שהיא חלק מהנוף המקומי.
כך שבאחד הבקרים כשהלכנו לבקר במוזיאון לאומנות מסורתית במרקש, מצאתי את עצמי עם סימן שאלה גדול על הצורך במוזיאון שכזה. פתאום עצם הקונספט של מוזיאון שממסגר אומנות, נראה לי קצת מוזר. התחושה היתה - האומנות במרחב הציבורי כל כך משולבת בחיים עצמם - בלכלוך של הכבישים, עם רעש האנשים וזה הרבה יותר מרגש וחזק מאשר אותם מוצגים סגורים בארבע קירות לבנים.
כל מתכנן עירוני, ידע להגיד כי המרחב הציבורי הוא מרכיב קריטי בהתפתחות קהילה: הרחובות, הכיכרות, הגינות, הפארקים, מבני הציבור - אלו המרחבים אשר יקבעו את אופייה של העיר. וישפיעו על איכות חייהם של התושבים. על כן, מרחב ציבור צריך להיות - נוח ומזמין, ומתאים לכולם, להעניק תחושת ביטחון, ולייצר הנגשה.
אבל מה לגבי ההשפעה של המרחב הציבורי על תפיסת הזהות המקומית? על חיזוק תחושת השייכות, על חוסן של קהילה, איך אלו באים לידי ביטוי?
אומנות במרחב הציבורי אינה רק ביטוי אסתטי – היא כלי לעיצוב זהות מקומית, חיזוק קהילה ויצירת חיבור עמוק בין אדם למקום. לכן היא משפיעה לא רק על המראה של העיר, אלא גם על האופן שבו קהילה חווה את עצמה - כשהאומנות חייה ברחוב, היא מקבלת חיים. העיר וקהילה מושפעת ממנה, והיא מושפעת מהם. כשיש חפיפה בין הזהות בתוך הבית למרחב הציבורי, נבנה עמוד שידרה של חוסן של גאווה, של שייכות.
בעולם המסורתי, אומנות הייתה חלק מהמרחב הפרטי והציבורי. בכל תרבות התפתחה האסתטיקה האופיינית לה. בעלי המלאכה היו שומרים באדיקות על המסורת האומנותית שעברה מאב-לבן\לבת. האסתטיקה התרבותית - התבססה על אלמנטים שקשורים - במסורת, ברוח ובדת לצד - המרחב הגיאוגרפי, תנאי מזג אוויר והצרכים המקומיים. אומנות סיפרה לנו בלי מילים על זהות מקומית.
תחשבו על זה כמו על סלון הבית שלכם- מעבר לנוחות ולצרכים הפרקטיים, הבחירות האסתטיות מספרות על מי שאתם, על מקומות בהם ביקרתם בעולם, על התפיסה הדתית שלכם, על התרבות אליה אתם שייכים ועל מסורות משפחתיות. אם הסלון הוא מקום המפגש בתוך הבית, הרי שהמרחב הציבורי הוא מקום המפגש הקהילתי-עירוני. לכן,רק טבעי , שמרחב ציבורי בערים השונות יעוצב באופן שונה. כשאומנות משתלבת במרחב הציבורי, היא יוצרת חיבור רגשי בין התושבים למקום. ככל שהשפה האסתטית קשורה בזהות המקומית - לקהילה, להיסטוריה שלה, לערכים שלה, לתרבות המתקיימת בה, כך תתגבש ותתחזק הזהות המקומית, דבר שישפיע על תחושת השייכות והחוסן הקהילתי.
תהליכים אלו מוכרים היום גם בשם placemaking - גישה תכנונית-קהילתית הרואה במרחב הציבורי כלי ליצירת זהות, שייכות וחיבור בין אנשים למקום.
אז הבנו ששימור הזהות המקומית במרחב הציבורי, יכול להוות עוגן ובסיס לעיצוב מחודש של תודעה מקומית, שיוצרת גאווה ושייכות. עכשיו השאלה - איפה האסתטיקה הזו במרחב המקומי שלנו פה בישראל? כמה אנחנו פוגשים אומנות במרחב הציבורי? כמה פוגשים זהות מקומית? כנראה שלא מספיק.
בישראל, אומנות במרחב הציבורי עדיין נמצאת בתהליך התהוות. זה קשור בין הייתר בעובדה שאנחנו עדיין חברה צעירה בהתהוות, זה קשור גם ברצון הראשוני שהיה - לייצר פה כור היתוך. היופי הוא, שבמקום לנתח למה בישראל זה לא קיים מספיק, או להעביר על זה ביקורת. אנחנו יכולים להתחיל ולשנות, יש לנו יכולת לעצב פה מציאות, לצור שפה ישראלית מגוונת ורלוונטית. שמאפשרת תחושת שייכות ובית לכולם. בלי לחשוש מההבדלים, להפך - לתת להם מקום, ודרך זה לצור סיפור רחב.
זו הסיבה שאני כל כך מאמינה ביזמות חברתית- יש לה את היכולת להוביל שינוי קהילתי ומקומי, מלמטה למעלה. או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה: 'מנהיגות בג'ינס'.
הצטרפו אלינו כדי לפגוש מקרוב את העשייה שלנו ולקבל כלים מעשיים לייצר שינוי, דרך חיבור לזהות ולסיפור המקומי, זה בדיוק מה שאנחנו עושים בסדנאות לפיתוח מנהיגות ויזמות חברתית.
הסדנאות שלנו מיועדות לתוכניות מנהיגות, צוותי הנהלה בכירים, עמותות וארגונים חברתיים שעסוקים בהשפעה והובלת שינוי בחברה הישראלית. זו הזדמנות לקבל נקודת מבט מחודשת על הכוח של הפריפריה לצמוח מתוך החוזקות שלה, וללמוד איך לצמצם פערים מתוך חיבור לסיפור המקומי הייחודי.
אומנות במרחב הציבורי היא הזדמנות- לא רק לעיצוב העיר, אלא לעיצוב תודעה, קהילה וזהות משותפת; אלו מחזקות חוסן קהילתי ומעצבות סיפור עירוני מתחדש.
רוצים לשמוע עוד? מוזמנים לפרטים נוספים ותיאום סדנאות מנהיגות ויזמות חברתית
(כזו שאחריה תשמעו –"איך אתם תמיד מגיעים לדברים המיוחדים האלה?")
נשמח לחלום יחד אתכם, ולהתאים את הסדנא הרלוונטית, אצלנו בסטודיו היפה שבלב הנגב, או עם מגוון סדנאות ניידות, לכל לוקיישן בארץ!