תגידו שלום למלך מרוקו - הז'ליז | Zellij - הפסיפס המרוקאי המלכותי

אמנות מרוקאית

עוד לפני שנחתנו במרוקו, תפס את העין שלי הפסיפס המרוקאי או בשמו המרוקאי - הז'ליז | Zellij. צבעוני, מבריק ומרשים. בתמימותי, חשבתי שאוכל ללמוד בכמה חודשים את סודות האומנות הזאת. כשנכנסו לעומק העניינים. והגענו לבתי המלאכה שם מייצרים את הז'ליז, נחשפתי לתהליך הייצור. והבנתי - האומנות הזו, היא לא דבר שלומדים בכמה חודשים. יותר מזה - היא לא אומנות של אדם אחד. היא פס ייצור ארוך ומורכב. ששותפים לו מספר בעלי מלאכה. אז אומנם שיחררתי את הצפייה ללמוד לצור זליז בעצמי. אבל נשארתי מוקסמת, מביטה שעות על שעות, בבעלי המלאכה שעומלים על האומנות המיוחדת הזו.

אז, מה סוד הקסם של האומנות ארוכת השנים הזו? שעדיין ממשיכה לעטר מבני דת, מבנים ציבוריים, בתי מלון, בתים פרטיים, מזרקות ועמודים במרוקו?! ואיך יוצרים את הפסיפס המורכב הזה? כדי לצפות במו עיניכם תצטרכו להגיע לעיר פז. האומנות המרוקאית המסורתית, קשורה במרחבים הגיאוגרפים בה מיצרים אותה. מרוקו, רחבת גבולות בעלת נופים משתנים, תנאי מזג אוויר וחומרי גלם שונים ממרחב למרחב. ובהתאמה לכך - גם אופי האומנות משתנה. באיזור העיר פז, יש אדמה ייחודית ממנה יוצרים את החימר המסורתי הייחודי לאומנות המרהיבה הזו.

בגבעות הסובבות לפז, תוכלו למצוא עשרות בתי מלאכה גדולים וקטנים, בהם מיצרים את הפסיפיס המרוקאי המסורתי. עד שתגיעו לפז. דאגתי לכם להצצה קטנה. דוגמאות העיטור של הזליז' המודרני שואבות השראה מהדגמים המסורתיים, ומבוססות על דגמי ערבסקות, (מה זה ערבסקה? היכרות ראשונית מחכה לכם פה - הדפס גאומטרי מוסלמי).

בדומה לשאר המלאכות המסורתית, גם זו אומנות העוברת מאב לבן, ומשוליות אומן שאט אט לומדות את המקצוע - התקדמותו המקצועית של השוליה זוכה לפיקוח הדוק של המאסטר, וכך נשמרת המסורת העתיקה ואיכותה הגבוהה של המלאכה.

כל השלבים בדרך לז'ליז המרוקאי

השלב הראשון של אומנות הזילז - הוא יצירת אריחי קרמיקה צבעוניים. את אריחי הז'ליז יוצרים מהחימר המסורתי. בתהליך של יציקה ידנית לתבניות מלבניות, כך מקבלים האריחים את צורתם הראשונה, תוך ייבוש בשמש המרוקאית. לאחר מכן האריחים עוברים חיתוך לצורה מרובעת, ומיד אח"כ נטבלים בצבעים שונים ומחופים בגלזורה - חיפוי מבריק לקרמיקה.

לאחר שחופו בצבע, נכנסים האריחים לתנור בוץ מיוחד (מכירים את הפרנה, הלחם שופים בתנור הבוץ, על חלוקי נחל?! בדיוק אותו התנור, משמש לשריפת האריחים. על הקשר שבין בישול לאומנות עוד אכתוב פוסט נפרד!), הם נשרפים בטמפרטורה של מאות מעלות, ומשם יוצאים - צבעוניים ומבריקים. בשלב זה - הם נראים אריחים צבעוניים רגילים (ויפים כשלעצמם!). אבל אל תטעו. זאת רק ההתחלה.

השלב הבא, הוא השלב המסובך, והבסיס לפסיפס המרוקאי המרהיב. גם כאשר צפיתי בו במו עיני, עדיין התקשתי להאמין למה שאני רואה. יושבים בעלי המלאכה ומסתתים עם כלי סיתות גסים צורות גיאומטריות קטנטנות (0.5-5 סמ'), ממש כמו חתיכות לגו. כל צורה - בצבע אחר. מיומנות בעלי המלאכה, מובילה לצורות סימטריות ומדויקות, שבסופו של דבר ישתלבו בפסיפס הסופי.

בעל המלאכה האחרון בשרשרת - אמון על חיבור כלל החתיכות כפאזל לפסיפס אחד. כל הצורות הגיאומטריות הקטנות מתחברות לכדי דפוס אחיד, בדגם ערבסקה גיאומטרית. חיבור פסיפס הז'ליז הוא בטכניקה של היפוך - בעלי המלאכה עובדים על הרצפה, וממקימים את החלקים אחד ליד השני, כמו פאזל - כאשר, החלק הצבעוני והמבריק - כלפי מטה, ואילו - החלק האחורי כלפי מעלה. עד שיוצרים משטח פסיפס שלם. ולבסוף - באמצעות חימר מחוזק שנמרח מעל המשטח, מיצרים חיבור מהודק של כלל החלקים, לכדי משטח זליז. כאשר הופכים את המשטח - מתגלה הפסיפס היפהיפה.

פסיפס מרוקאי ערבסקה — ז'ליז מרוקאי מסורתי

נכון שזה מרהיב?! אז תשמעו. לרוב, משטח הז'ליז - הוא רק ההתחלה. הארכיטקטורה במרוקו, בנויה בשלישים. השלישי העליון של המבנה לרוב יהיה בשילוב עץ, השליש האמצעי - בטכניקת גילוף גבס, ואילו השליש התחתון - מחופה קרמיקה. כך תמצאו משטחי ז'ליז מחוברים אחד לשני ברצף, מבלי שניתן להבחין היכן מתחיל האחד והיכן מסתיים השני. ויוצרים קיר שכולו פסיפס מרוקאי מסורתי. דמיינו לעצמכם. עשרות ומאות מטרים של מבנה. מכופים בזליז היפהפיה והמרהיב הזה. אני נשארתי בלי מילים. ואתם?!